הטיפול המקובל לסרטן שד מוקדם בנשים מבוגרות כולל הקרנת כלל-השד וטיפול הורמונלי, כתוספת לטיפול ניתוחי משמר-שד. ניסוי חדש, שהתפרסם לאחרונה באתר כתב העת The Lancet Oncology, ביקש לבחון את האפשרות לוותר על הקרנת כלל-השד והשפעתה על השליטה המקומית בגידול.
עוד בעניין דומה
בשנים 2003-2009 גויסו מ-76 מרכזים ב-4 מדינות 1,326 נשים בגיל 65 ומעלה שסבלו מסרטן שד מוקדם בסיכון נמוך (קולטני הורמונים חיוביים, ללא מעורבות בלוטות לימפה בבית השחי, נגע בשלב T1-T2 בגודל עד 3 ס"מ במימד הארוך ביותר ושוליים ניתוחיים נקיים עם נוכחות לא יותר מאחד מהבאים: היסטולוגיית גידול בדרגה [grade]י 3 או פלישה לימפו-וסקולארית), שעברו ניתוח משמר-שד וטיפול הורמונלי לאחריו.
המשתתפות הוגרלו להקרנת כלל השד (40-50 Gy ב-12-25 מנות, 658 משתתפות) או לאי-הקרנתו (668 משתתפות). המשתתפות עדיין במעקב, שצפוי להסתיים עשור לאחר גיוס המשתתפת האחרונה.
בתום מעקב חציוני של 5 שנים (טווח בין-רבעוני: 3.84-6.05), השיגו ההקרנות יתרון מובהק (P=0.0002) בהפחתת שיעור החזרה באותו הצד (1.3% [רווח בר-סמך של 95%: 0.2%-2.3%, 5 משתתפות] לעומת 4.1% [2.4%-5.7%, 26 משתתפות]; יחס סכנה [hazard ratio,HR] חד-משתני: 5.19; רווח בר-סמך של 95%: 1.99-13.52; P=0.0007).
לא נמצא הבדל בין הקבוצות בהתייחס לחזרה אזורית, גרורות מרוחקות, סרטן שד בצד הנגדי או נגעי סרטן שד חדשים (P=0.34).
סרטן שד היה גורם התמותה ב-4 מ-40 המשתתפות בקבוצת ההקרנות וב-8 מ-49 המשתתפות בקבוצת הביקורת שנפטרו במהלך המעקב עד כה.
על אף מובהקות השיפור שהשיגה הקרנת כלל-השד לאחר ניתוח משמר שד וטיפול הורמונלי בשליטה המקומית בחולות סרטן שד מוקדם בגיל 65 שנים ומעלה, היקף השיפור ושיעור החזרה באותו הצד קטנים מספיק על מנת לשקול את הוויתור על ההקרנות בחלק מהמטופלות, מסכמים החוקרים.