מאת פרופ׳ טלי לוי, מנהלת היחידה לאונקולוגיה גינקולוגית, בי״ח וולפסון

השבוע הלך לעולמו פרופ' מנצ'ר מעמודי התווך של הרפואה בישראל בכלל, ושל הגינקולוגיה האונקולוגית בפרט.

פרופ' מנצ'ר חווה את השואה כילד. עלה לישראל וסיים את לימודי הרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים. שנים רבות הוא עבד כמנהל הגינקולוגיה האונקולוגית וכסגן מנהל מחלקת נשים ויולדות בשיבא. בשנת 1995 הצטרף מנצ׳ר לצוות המחלקה במרכז רפואי וולפסון כמנהל היחידה לגינקולוגיה אונקולוגית ולמרות פרישתו לגימלאות ב-2001 הוא המשיך להגיע לעבודה מדי יום ביומו עד לשבועיים האחרונים בחייו כשהוא בן 82.

זכיתי להכיר את פרופ' מנצ'ר לפני 30 שנה בהיותי סטז’רית בשיבא. בעקבות המפגש עימו החלטתי שזה יהיה ייעודי – גינקולוגיה אונקולוגית. לשמחתי יצא לי לעבוד עימו שנים רבות כמתמחה, וב-16 השנים האחרונות כמנהלת היחידה לגינקולוגיה אונקולוגית בוולפסון.

פרופ' מנצ'ר היה אדם מיוחד במינו. דורות של רופאים עברו תחת שרביטו. קפדנותו זכורה היטב וחקוקה בנו עד היום. קפדנות בלקיחת אנמנזה בבדיקה פיזיקלית ובתיעוד רפואי. קפדנות במילה הנאמרת והכתובה. קפדנות בלתי נלאית לשפה העברית המדוברת והכתובה.

פרופ' מנצ'ר ניחן בסקרנות אינסופית. תמיד בחן ושאל ולא קיבל דברים כמובנים מאליהם. כל פן של הגינקולוגיה האונקולוגית נבדק ונחקר על ידו על ידי התעמקות באיסוף קפדני של נתוני החולות שטופלו על ידו על מנת להבין את התנהגות המחלות השונות ובמיוחד סרטן צוואר רחם בנשים יהודיות.

הוא אהב לחקור ואהב לכתוב. משנת 1969 ועד לפני מס' חודשים התפרסמו 190 מאמרים מפרי עטו. לפני 3 שבועות הוא עוד הספיק לשלוח מאמר נוסף לפרסום.

פרופ' מנצ'ר היה אדם מאד אישי ביחס לחייו הפרטיים אולם בסופי השבוע, בזמנו החופשי ועל חשבון זמנו עם המשפחה, ישב עם כה רבים מאתנו על מצגות, הרצאות ומאמרים. עשרות סטודנטים שעשו אצלו עבודות דוקטורט, עשרות מתמחים עם עבודות מדעי יסוד כתיבת מאמרים והרצאות בכנסים. כל מי שישב איתו למד איך צריך לאסוף את הנתונים, לנתח אותם ולהציג אותם. לכל מילה היה משקל. בכלל פרופ' מנצ'ר אהב ללמד סטודנטים ורופאים בתחום הגינקולוגיה האונקולוגית ולהעביר הרצאות מסודרות ומאורגנות שהפכו את התחום לפשוט וברור. תרומתו בחינוך הרפואי לא תסולא בפז.

פרופ' מנצ'ר היה ממייסדי הגינקולוגיה האונקולוגית בישראל ונאמנות למטופלות אינסופית. הוא נלחם עליהן עד לרגע האחרון במלחמה הבלתי נגמרת בסרטן. הן אהבו אותו אהבת נפש והעריצו אותו על יחסו אליהן.

פרופ' מנצ'ר יחסר לנו מאד. תחסרנה השיחות אתו, הוויכוחים האקדמיים והכתיבה המשותפת. תחסר הצפייה באדם בלתי נלאה שעד ימיו האחרונים לא פסק מלעסוק במה שאהב מכל – מקצוע הרפואה.

יהי זכרו ברוך

נושאים קשורים:  הודעות