מחקר זה לא הצליח להדגים חוסר נחיתות בהמתנה עד לשבוע 42 לעומת השראת לידה בשבוע 41 בנשים עם הריון יחיד ללא סיכונים. לעומת זאת, החוקרים כן הצליחו להדגים סיכון משמעותי של 1.4% לקבלת תוצאים בלתי רצויים בקבוצת הנשים שהמתינו עד שבוע 42, אם כי הסיכוי לתוצאים מיילדותיים משביעי רצון היה גבוה בשתי הקבוצות והסיכון לתמותת עובר, ציון APGAR הנמוך מ–4 לאחר חמש דקות ואשפוז ביחידה לטיפול נמרץ יילודים היה נמוך.
עוד בעניין דומה
מטרת המחקר היתה להשוות השראת לידה בשבוע 41 בהשוואה להמתנה עד שבוע 42 בנשים בהריון בסיכון נמוך. המחקר התבצע בהקצאה אקראית עם קבוצת ביקורת. מטרת המחקר הייתה להוכיח העדר נחיתות. המחקר התבצע ב-123 מרפאות לידה וב-45 בתי חולים בהולנד בין השנים 2012-2016. 1,801 נשים בסיכון נמוך עם הריון יחיד ללא סיבוכים שהוקצו להשראה (900 נשים) או המתנה (901 נשים).
התוצא העיקרי שנמדד היה תוצא מורכב של תמותה עוברית סביב הלידה ותחלואת יילוד (ציון APGAR נמוך מ-7 לאחר חמש דקות, pH עורקי נמוך מ-7.05, אספירצית מקוניום ואשפוז ליחידה לטיפול נמרץ יילודים. תוצאים משניים כללו תוצאים אימהיים ודרך לידה. השערת האפס הייתה שהמתנה לשבוע 42 תוביל לתוצאים נחותים לפחות ב-2%.
שבוע ההריון החציוני בעת הלידה עמד על 41+0 (טווח בין רבעוני בין 41+0 לבין 41+1) לקבוצת ההשראה ו-41+2 (טווח בין רבעוני בין 41+0 לבין 41+5) בקבוצת ההמתנה. התוצא העיקרי נותח לפי כוונת טיפול (Intention-to-Treat) ולפי הפרוטוקול שבוצע.
בקבוצת ההשראה, 15/900 נשים (1.7%) חוו תוצא בלתי רצוי סביב הלידה לעומת 28/901 (3.1%) בקבוצת ההמתנה (הבדל בסיכון - -1.4%, רווח בר-סמך 95%: -2.9-0.0, p=0.22 לחוסר נחיתות). 11 (1.2%) מהיילודים בקבוצת ההשראה ו-23 (2.6%) בקבוצת ההמתנה היו בעלי ציון הנמוך מ-7 לאחר חמש דקות (סיכון יחסי 0.48, רווח בר-סמך 95%: 0.23-0.98).
אף אחד מהיילודים בקבוצת ההשראה ושלושה (0.3%) בקבוצת ההמתנה קיבלו ציון APGAR הנמוך מ-4 לאחר חמש דקות. תמותה עוברית אחת (0.1%) התרחשה בקבוצת ההשראה ו-2 (0.2%) בקבוצת ההמתנה.
לא היו אירועים של תמותת יילוד. 0.3% מהיילודים בקבוצת ההשראה לעומת 0.9% בקבוצת ההמתנה אושפזו ביחידה לטיפול נמרץ יילודים (סיכון יחסי 0.38, רווח בר-סמך 95%: 0.1-1.41). לא נצפה הבדל משמעותי בתוצאים האמהיים (122 בקבוצת ההשראה [13.6%] לעומת 102 [11.3%] בקבוצת ההמתנה) או בשיעורי הניתוחים הקיסריים (10.8% בשתי הקבוצות).
מקור:
Keulen, JKJ et al (2019). BMJ 2019;364:l344;