החוקרים בחנו באופן רטרוספקטיבי את הרישומים הקליניים של 184 נשים עם אנדומטריוזיס לפני גיל המעבר ו-46 נשים לאחריו. הנתונים נאספו ונותחו מתוך 1100 תיקי מטופלים עם אנדומטריוזיס בשני אזורים גיאוגרפיים שונים, ניו הייבן (ארה"ב) ויוון.
עוד בעניין דומה
השיטות הסטטיסטיות כללו מבחן חי בריבוע ומבחן Mann-Whitney U. בקבוצת הפרימנפאוזה (גיל 45-54 שנים), היו 184 חולות (16.7%) ובקבוצת המנופאוזה (55⁻80 שנים) היו 46 (4.2%). הגיל הממוצע של האבחון היה (49 ± 2.3) ו (61.2 ± 5.1), בהתאמה (p <0.01).
החוקרים מצאו כי אנדומטריוזיס היה אגרסיבי יותר בקבוצה שלפני גיל המעבר (p<0.05) באותה קבוצה, נמצאה נטייה גבוהה יותר לפיזור של אנדומטריוזיס בצד שמאל בהשוואה לצד ימין (p <0.01).
אנדומטריומה הייתה המחלה הגינקולוגית הנפוצה ביותר בקרב חולות עם אנדומטריוזיס פרימנופאוזלית (p<0.001). בנוסף, נמצאו יותר שרירני רחם בקבוצה הפרימנפאוזלית (p<0.05). לעומת זאת, אדנומיוזיס נמצא בשכיחות גבוהה יותר בחולות לאחר גיל המעבר (p<0.05) כמו גם מקרים של יובש בעין (n=24).
אנדומטריוזיס לאחר גיל המעבר הוא מצב רפואי רלוונטי שאיננו מוערך באופן ראוי. למרות שהמצב אינו שכיח, נצפו מאפיינים קליניופאתולוגיים שונים בשתי הקבוצות. על הרופאים להיות מודעים לכך שקיים קשר בין אנדומטריוזיס לסרטן השחלות המשויך לאנדומטריוזיס בגיל המעבר ולאחר גיל המעבר.
מקור: