מחלת מעי דלקתית עשויה להגביל את היכולת התפקודית של המטופלים, ולגרום להשפעות שליליות משמעותיות על איכות חייהם. מטרתו של מחקר זה הייתה לקבוע את השפעתה של אבחנת מחלת מעי דלקתית על רמות הכושר הגופני, ולהעריך את מידת העיסוק בפעילות גופנית ואת העייפות בקרב חולי מחלת מעי דלקתית, לפני ואחרי האבחנה.
עוד בעניין דומה
מחקר חתך זה היה פרוספקטיבי ורב-מרכזי. למחקר גויסו מטופלים שאובחנו במחלת מעי דלקתית ב-18 החודשים האחרונים. הגדרות ההכללה של המחקר כללו הפוגה קלינית ו/או היעדר שינוי בטיפול ב-6 החודשים שקדמו לגיוס. רמות הפעילות הגופנית הוערכו בעזרת שיטת ניקוד ייעודית לפעילות פנאי (ניקוד גודין, Godin Score). מידת העייפות הוערכה בעזרת שיטת ניקוד ייעודית לאומדן תפקודי בזמן טיפול במחלה כרונית (ניקוד FACIT).
במחקר נכללו 158 מטופלים, מתוכם 100 שסבלו ממחלת קרוהן. הגיל הממוצע היה 35.1 (רווח בר-סמך 95%, 2.0±). ההתפלגות המגדרית הייתה שווה בקירוב (51.3% זכרים). הערכים הממוצעים בשני מדדי פעילות של מחלת מעי דלקתית (מדד הארווי-ברדשאו, מדד קליני מפושט לדלקת המעי הגס) היו 2.25 (רווח בר-סמך 95%, 0.40±) ו-1.64 (רווח בר-סמך 95%, 0.49±), בהתאמה.
ערכי ניקוד גודין לפני ואחרי האבחנה הראו הפרש של 6.94 (P=0.002). מטופלים שסבלו מדלקת מעי-גס כיבית (41.8%) היו בעלי סבירות גבוהה יותר מחולי קרוהן (23.0%) להפחית את רמות הפעילות הגופנית שלהם (P=0.04). ערכי ניקוד FACIT היו נמוכים יותר בקרב מטופלים שחוו חזרות של המחלה (P=0.012), ובקרב חולים עם מחלה חמורה (P=0.011). כשליש מהמטופלים הפחיתו את הפעילות הגופנית שלהם לאחר אבחנת מחלת מעי דלקתית.
החוקרים הסיקו שמטופלים היו פחות פעילים גופנית באופן מובהק לאחר אבחנת מחלת מעי דלקתית, ותופעה זו הייתה ניכרת יותר בקרב חולי דלקת מעי-גס כיבית. זיהוי גורמי הסיכון הקשורים לאובדן הכושר הגופני יכולים לסייע במענה לירידה באיכות חיי המטופל.
מקור:
Gatt, K. et al. (2019). Journal of Crohn's and Colitis. 13(6):686-692.