עבודות קודמות הראו כי לאחר גיל המעבר יש הפחתה בכמות החיידקים הלקטובצילים במיקרוביום של הנרתיק ואוכלוסיית החיידקים בנרתיק הופכת למגוונת יותר. הוכח גם כי טיפול באסטרוגן משחזר את הדומיננטיות של לקטובצילוס בנרתיק וכי אסטרוגן מקומי קשור לשיפור בתסמינים של שלפוחית רגיזה.
עוד בעניין דומה
כמו כן, ידוע כי השלפוחית מכילה מיקרוביום ייחודי ושעלייה במגוון החיידקים במיקרוביום של השלפוחית קשורה להתפתחות של שלפוחית רגיזה. עם זאת, טרם ידוע באיזו מהירות המיקרוביום של רצפת האגן מגיב לאסטרוגן או אם שינויים אלה קשורים לשיפור בתסמינים.
במחקר הנוכחי, בו נלקחו נתונים משני מחקרים קליניים קודמים בתחום, נמצא כי 12 שבועות של טיפול באסטרוגן הביאו לירידה במגוון החיידקים ספציפית בתוך הנרתיק ולא בדגימות מאזורי בקרה אחרים.
עלייה משמעותית בלקטובצילים התגלתה בשלפוחית השתן (p = 0.037), אך לא בנרתיק (p = 0.33), בפרינאום (p = 0.56) או בשתן (p=0.28). השינוי ברמות הלקטובצילים בשלפוחית השתן היה קשור לשינויים קלים בתסמיני בריחת שתן .(p = 0.02) הכמות הרבה של חיידקים מסוג Corynebacterium נמצאה בקורלציה חיובית עם AMP בשתן לאחר טיפול באסטרוגן.
החוקרים מסיקים כי הטיפול באסטרוגן עשוי לשנות את המיקרוביום של הנקבים השונים ברצפת האגן. בעוד בנרתיק מתרחשת ירידה במגוון החיידקים כתוצאה מהטיפול בשלפוחית השתן, נצפית עלייה ברמות החיידקים הלקטובצילים ספציפית כאשר יש מתאם בין עלייה זו לבין שיפור קל בתסמיני שלפוחית רגיזה.
מקור: