הקרנות מפחיתות את הסיכון להישנות מחלה בשד, בסרטן שד מוקדם (EBC) בקרב נשים מבוגרות. תועלת זו עשויה להיות בעלת חשיבות שולית וצריכה להילקח בחשבון אל מול ההשפעה של הטיפול במסגרת הערכה הוליסטית של המטופלות.
עוד בעניין דומה
במחקר שפורסם בכתב העת Radiology & Oncology בחנו החוקרים דפוסי טיפול בהתאם לכשירות של המטופלות ואת ההשפעה של הטיפול על איכות החיים הקשורה לבריאות (HRQoL).
לצורך כך, ערכו החוקרים מחקר רב-מרכזי, תצפיתי, בקרב חולות EBC מגיל 70 שנים או יותר, שעברו ניתוח לכריתת שד מלאה, או ניתוח משמר-שד (BCS). במסגרת המחקר נבחנו קשרים בין המרכז בו התבצע הטיפול, השימוש בקרינה, ניתוחים, משתנים קליניים-פתולוגיים וכשירות (מבוסס על פרמטרים גריאטריים). HRQoL נמדד באמצעות שאלוני ארגון European Organisation for the Research and Treatment of Cancer (EORTC).
בין השנים 2013–2018, 2,811 נשים ב-56 מרכזי מחקר בבריטניה עברו ניתוח עם משך מעקב חציוני של 52 חודשים. מניתוח רב משתני עלה כי הגיל והסיכון לגידול היו גורמים מנבאים לשימוש בקרינה. בקרב מטופלות במצב בריאותי טוב יותר (בהתבסס על הערכות גריאטריות) עם גידולים בסיכון גבוה, 87.1% (534/613) מהמטופלות שעברו BCS ו-54.2% (185/341) מהמטופלות שעברו ניתוח לכריתת שד, טופלו באמצעות הקרנות.
מתוך מהטופלות שהיו בעלות כשירות נמוכה, גידולים בסיכון נמוך ושעברו BCS, 72.0% (149/207) טופלו באמצעות קרינה.
במסגרת המחקר נצפו השפעות שונות של הטיפול בקרינה על תחומי HRQoL שונים כולל תסמינים בשדיים ועייפות, אך הם חלפו כעבור 18 חודשים.
לסיכום, השימוש ברדיותרפיה בחולות EBC מגיל 70 שנים ומעלה מושפע מהגיל ומהסיכון להישנות, בעוד שלמשתנים גריאטריים יש השפעה מוגבלת ללא קשר לסוג הניתוח. נמצאה שונות גיאוגרפית בטיפול - חלק מהנשים המבוגרות שהיו עם כשירות גבוהה וגידולים בסיכון גבוה לא קיבלו טיפול קרינתי, לעומת נשים מבוגרות עם EBC בסיכון נמוך שקיבלו הקרנות לאחר BCS למרות מיעוט הראיות לתועלת של הטיפול. ההשפעה על HRQoL היא חולפת.
מקור: