דימום תת עכבישי ממפרצת (aSAH: aneurysmal subarachnoid hemorrhage) נקשר עם שיעורים גבוהים של תחלואה ותמותה. במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת Stroke, מטרת החוקרים היתה לקבוע את היתרונות היחסיים של טיפול תרופתי מניעתי במטופלים עם דימום תת עכבישי ממפרצת, על ידי מטא-אנליזה רשתית של מחקרים אקראיים.
עוד בעניין דומה
החוקרים סקרו את המאגרים Medline, Web of Science, Embase, Scopus, ProQuest ו-Cochrane Central עד לפברואר 2020. צמדים של סוקרים זיהו באופן בלתי תלוי מחקרים הראויים להכללה בסקירה, אספו מידע והעריכו את הסיכון להטיה.
המחקרים שנכללו השוו את ההשפעה המניעתית של טיפולים תרופתיים, במתן פומי או תוך ורידי, או של שתלים תוך גולגולתיים משחררי תרופה בקרב מטופלים בוגרים מאושפזים אשר אובחנו עם דימום תת עכבישי ממפרצת. הטיפולים הושוו אחד עם השני, בהשוואה לאינבו או בהשוואה לטיפולים המקובלים. החוקרים השתמשו בגישת ה-GRADEי(Grading of Recommendations Assessment, Development and Evaluation) להערכת ודאות הראיות.
לצורך הסקירה השיטתית נאספו 53 מחקרים, הכוללים 10,415 מטופלים. בהשוואה לאינבו נראה כי טיפול עם נימודיפין הפחית את התמותה מכל סיבה (יחס הסיכויים 0.73 [רווח בר-סמך של 95% 0.53-1.00]; ודאות בינונית; הפחתת סיכון מוחלטת 3.35%-).
הטיפולים אשר נמצאו כיעילים ביותר בהפחתת המוגבלות, לאורך תקופת המעקב הממושכת ביותר, היו נימודיפין (יחס הסיכויים 1.46 [רווח בר-סמך של 95% 1.07-1.99]; ודאות גבוהה; הגדלת הסיכון המוחלט 8.25%) וצילודטזול (יחס הסיכויים 3.73 [רווח בר-סמך של 95% 1.14-12.18]; ודאות בינונית; הגדלת הסיכון המוחלט 23.15%).
הטיפולים אשר הראו את היעילות הטובה ביותר בהפחתת הסיכון לאיסכמיה מוחית מאוחרת בהשוואה לאינבו היו קלזוסנטן (10 מיליגרם/קילוגרם; יחס הסיכויים 0.39 [רווח בר-סמך של 95% 0.22-0.68]; ודאות גבוהה; הפחתת הסיכון המוחלט 16.65%-), ניקרדיפין (יחס הסיכויים 0.48 [רווח בר-סמך של 95% 0.24-0.94]; ודאות בינונית; הפחתת הסיכון מוחלט 13.70%-), פסודיל (יחס הסיכויים 0.55 [רווח בר-סמך של 95% 0.31-0.98]; ודאות בינונית; הפחתת הסיכון המוחלט 11.54%-), ומגנזיום (יחס הסיכויים 0.66 [רווח בר-סמך של 95% 0.46-0.94]; ודאות גבוהה; הפחתת הסיכון המוחלט 8.37%-).
החוקרים מסכמים כי נימודיפין וצילודטזול הם ככל הנראה הטיפולים היעילים ביותר במניעת תחלואה ותמותה במטופלים עם דימום תת עכבישי ממפרצת. קלזוסנטן, ניקרדיפין, פסודיל ומגנזיום הראו השפעה מיטיבה בנוגע לאיסכמיה מוחית מאוחרת ועווית בכלי הדם (vasospasm), אך הם לא נמצאו כמועילים בהפחתת התחלואה או התמותה.
קיים צורך במחקרים עתידיים אשר יבדקו באופן מקיף את ההשפעה המניעתית של טיפולים אשר עשויים לשפר את התמותה ואת התוצאים התפקודיים לטווח הארוך, כגון צילודטזול וקלזוסנטן.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
