סטטוס אפילפטיקוס 24.05.2022

גורמים המנבאים שרידות לאחר סטטוס אפילפטיקוס

חסרים נוירולוגיים חדשים שהתפתחו לאחר מאורע של סטטוס אפילפטיקוס נקשרו עם שרידות פחותה יותר בשנתיים שלאחר המאורע

פעילות חשמלית של סטטוס אפילפטיקוס במוח. צילום: שאטרסטוק

ניבוי מוקדם של השרידות לטווח הארוך בסטטוס אפילפטיקוס היא חשובה בשל שיעורי התמותה הגבוהים בשנים שלאחר האבחנה. במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת JAMA Neurology, מטרת החוקרים היתה לשפר את יכולת הניבוי של תמותה לטווח הארוך לאחר האבחנה עם סטטוס אפילפטיקוס.

לצורך כך, החוקרים ערכו מחקר עוקבה רטרוספקטיבי, רב מרכזי ורב לאומי, במהלכו נעשתה אנליזה על מטופלים בוגרים, בני 18 ומעלה, אשר אובחנו עם סטטוס אפילפטיקוס שאינו אנוקסי בפעם הראשונה בחייהם, וטופלו בהתאם. משתתפי המחקר אובחנו וטופלו בבתי חולים אוניברסיטאיים באודנזה (דנמרק), אוסלו (נורבגיה) ומרבורג ופרנקפורט (גרמניה), בתקופה בין 1 בינואר 2008 עד ל 31 בדצמבר 2017.

בעוקבה הדנית פותחה מערכת ניקוד חדשה, המכונה דירוג ה-ACD, לצורך ניבוי התמותה בשנתיים (טווח ארוך) שלאחר השחרור מבית החולים לאחר אבחנה של סטטוס אפילפטיקוס. דירוג ה-ACD תוקף בקרב העוקבות הגרמניות והנורבגיות. דירוג זה מייצג את הגיל בעת המאורע, רמת ההכרה של המטופל בעת התייצגותו וכן את משך הסטטוס אפילפטיקוס. אנליזת המידע נערכה בתקופה בין 1 בספטמבר 2019 עד 31 במרץ 2020. חשיפת המחקר הוגדרה כמעקב לטווח ארוך אחרי שחרורם של המטופלים לפי מרשמי האזרחים הלאומיים והמקומיים בדנמרק, נורבגיה וגרמניה.

נקודות הסיום המחקריות שהוגדרו מראש היו השרידות למשך שנתיים בקרב כלל המטופלים וכן בקרב תת קבוצה של מטופלים אשר אובחנו עם סטטוס אפילפטיקוס מסיבות שאינן מזיקות למוח, או מזיקות באופן מופחת. כמו כן, לצורך המחקר הוערכו חסרים נוירולוגיים לפני ולאחר המאורע, מאפיינים דמוגרפיים, קטגוריות אטיולוגיות של הסטטוס אפילפטיקוס, תחלואה נלווית, הישרדות, נקודות זמן, טיפולים, וניקוד פרוגנוסטי לאמצעים שונים.

במחקר נכללו 261 מטופלים (גיל ממוצע [סטיית תקן] 67.2 [14.8] שנים; מתוכם 132 נשים [50.6%]), כאשר בקרב 145 מטופלים (גיל ממוצע [סטיית תקן] 66.3 [15.0]; 78 נשים [53.8%]) הסיבות לסטטוס אפילפטיקוס לא היו מזיקות למוח, או שהיו מזיקות במידה פחותה. עוקבת התיקוף כללה מטופלים מנורבגיה (n = 139) ומגרמניה (n = 906).

בעת השחרור מבית החולים, ל-29.8% מהמטופלים (n = 64 מתוך 215) היו חסרים נוירולוגיים חדשים בדרגה בינונית עד חמורה, בהשוואה לתפקודם הבסיסי. חסרים נוירולוגיים חדשים היו מנבאים משמעותיים בשרידות לשנתיים לאחר השחרור מבית החולים (יחס הסיכויים 5.1; רווח בר-סמך של 95% 2.2-11.8). הקשר היה ללא תלות בקטגוריה האטיולוגית של הסטטוס אפילפטיקוס.

סטטוס אפילפטיקוס שאינו פרכוסי בעת קומה וכן משך הסטטוס אפילפטיקוס נקשרו עם התפתחות של חסרים נוירולוגיים חדשים. מדרג פשוט, הכולל שלושה גורמים (ציון ה-ACD) ומשלב את שני גורמי הסיכון הללו, בתוספת לגיל המטופל בעת המאורע, פותח לצורך הערכת השרידות לאחר האבחנה עם סטטוס אפילפטיקוס. ציון ה-ACD היה בעל מתאם ישרי עם השרידות למשך שנתיים (Pearson r2 = 0.848), בעיקר בקרב תת הקבוצה של מטופלים עם סיכון נמוך לפגיעה מוחית.

לסיכום, ממחקר זה עולה כי גיל, פרק זמן ממושך וסטטוס אפילפטיקוס בקומה שאינו פרכוסי נקשרו עם התפתחותם של חסרים נוירולוגיים חדשים. חסרים חדשים אלה נמצאו כמנבאים לשרידות לטווח הארוך. התייחסות לגורמי סיכון להתפתחות חסרים נוירולוגיים חדשים באמצעות ניקוד ה-ACD היא שיטה אמינה לצורך ניבוי תוצאים ארוכי טווח במטופלים אשר הסיבה לסטטוס אפילפטיקוס היתה לא מזיקה למוח, או מזיקה במידה פחותה.

מקור:

Roberg LE, Monsson O, Kristensen SB, et al. Prediction of Long-term Survival After Status Epilepticus Using the ACD Score. JAMA Neurol [Internet] 2022

נושאים קשורים:  אפילפסיה,  סטטוס אפילפטיקוס,  תמותה,  חסכים נוירולוגיים,  גורמי סיכון,  מחקרים
תגובות
 
האחריות הבלעדית לתוכנן של תגובות שיפורסמו על ידי משתמשי האתר, תחול על המפרסם ועליו בלבד. על המגיבים להימנע מלכלול בתגובות תוכן פוגעני או כל תוכן אחר, שיש בו משום פגיעה או הפרת זכויות של גורם כלשהו