מטרת המחקר היתה להשוות בין היעילות של דזיגולקגון תת עורי במינון נמוך בהשוואה לגלוקוז בנטילה פומית במניעת היפוגליקמיה מתווכת אינסולין עבור מטופלים עם סוכרת סוג 1.
עוד בעניין דומה
עשרים מבוגרים עם סוכרת סוג 1 המטופלים בעזרת הזרקות מרובות ביום או במשאבת אינסולין השלימו את פאזה 2 של מחקר אקראי מוצלב עם שלוש זרועות טיפול.
בכל ביקור החוקרים הזריקו למטופל בולוס אינסולין מותאם אישית שמטרתו להביא לריכוז של 3 מילימול/ליטר (54 מ"ג/ד"ל) גלוקוז בפלסמה (plasma glucose - PG). כאשר ריכוז PG הגיע ל-4.5 מילימול/ליטר (81 מ"ג/ד"ל) נתנו לנבדקים 15 ג' גלוקוז פומי (CHO) בצורת טבליות דקסטרוז, 80 מיקרוגרם דזיגולקגון (D80) או 120 מיקרוגרם דזיגולקגון (D120) במתן תת עורי. PG נבדק בתכיפות במהלך שלוש השעות שלאחר מכן.
תוצאות המחקר הדגימו כי עשרה נבדקים הגיעו להיפוגליקמיה (<3.9 מילימול/ליטר; 70 מ"ג/ד"ל) לאחר טיפול עם CHO, חמישה לאחר טיפול עם D80 וארבעה לאחר טיפול עם D120 (CHO לעומת D80, p=0.096; CHO לעומת D120; p=0.034).
הזמן שבו המטופלים שהו בהיפוגליקמיה עמד על 14%, 7% ו-6% בהתאמה (p=0.273). משך הזמן החציוני מהתערבות ועד עלייה ראשונית של PG ב-1.1 מילימול/ליטר (20 מ"ג/ד"ל) עמד על 30 (רווח בר-סמך של 95%, 25-50), 15 (רווח בר-סמך של 95%, 15-20) ו-15 (רווח בר-סמך של 95%, 15-20) דקות עבור CHO, D80 ו-D120, בהתאמה (CHO לעומת D80, p=0.006; CHO לעומת D120,י p=0.003).
יותר נבדקים שטופלו עם דזיגלוקגון סבלו מבחילה בהשוואה לקבוצות הטיפול האחרות, אך ההבדל לא היה מובהק סטטיסטית. לא נמצאו הבדלים מובהקים במספר תופעות הלוואי בין קבוצות המחקר השונות.
מסקנת החוקרים היתה כי טיפול עם דזיגלוקגון במינון נמוך נמצא בטוח ויעיל למניעת היפוגליקמיה מתווכת אינסולין ואף הצליח להעלות את רמות הסוכר בפלסמה מהר יותר ממתן גלוקוז פומי.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
