במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת Clinical Rehabilitation, מטרת החוקרים היתה לבסס את יעילותם של טיפולי הרפיה וטיפולים נלווים בטיפול בתסמיני טרשת נפוצה (MS) ומהלך המחלה. לצורך כך, החוקרים ערכו סקירה שיטתית במסדי הנתונים PsycINFO, PubMed, Embase, CINAHL, ProQuest Dissertations ו-Theses Global.
עוד בעניין דומה
החוקרים כללו בעבודה הנוכחית מחקרים שפורסמו במסדי הנתונים מיום הקמתם ועד ל-31 בדצמבר 2021. כלל המחקרים נערכו על משתתפים בגירים שאובחנו עם MS או עם טרשת מפושטת (disseminated sclerosis) והציגו נתונים כמותיים בנוגע להשפעתן של התערבויות הרפיה על תסמינים הקשורים לטרשת נפוצה ומהלך המחלה.
לא נכללו מחקרים אשר בדקו טיפולים מולטי-מודליים, כלומר טיפולי הרפיה אשר ניתנו בשילוב עם התערבויות שאינן קשורות להרפיה. הסיכון להטיה הוערך באמצעות כלי Revised Risk of Bias למחקרים אקראיים - ROB2, ועם ROBINS-I למחקרים שאינם אקראיים. כמו כן חושבו ההשפעות בתוך ובין הקבוצות (Hedges' g).
28 מחקרים עמדו בקריטריוני ההכללה. 23 מהם היו מחקרים RCT, עם 1,246 משתתפים בסל הכל.
תוצאות המחקר הדגימו כי הרפיה לאחר התערבות נקשרה עם שיפור בינוני עד גדול בגודל האפקט לדיכאון, חרדה, מתח ועייפות. השפעות ההרפיה הראו עליונות על מצבי הביקורת של רשימת המתנה או ללא טיפול. עם זאת, ההשוואות עם טיפולים פסיכולוגיים או גופניים מבוססים היו מעורבות. מחקרים בודדים דיווחו על השפעות מתמשכות (≤ 6 חודשים) עם הרפיה על מתח, כאב ואיכות חיים. מרבית המחקרים דורגו כבעלי סיכון גבוה/רציני להטיה.
לסיכום, עולות עדויות לכך שטיפולי הרפיה עשויים לשפר או התוצאים בקרב מטופלים הסובלים מטרשת נפוצה. עם זאת, בהתחשב בסיכון הגבוה להטיה שנמצא במחקרים שנכללו, לא ניתן ממחקר זה מסקנות חד משמעיות.
מקור: