מטרת המחקר היתה לבחון האם מצב סוציואקונומי נמוך ותהליכי עיור מקושרים לתדירות הופעת קטואצידוזיס על רקע סוכרת (Diabetic Ketoacidosis - DKA) בעת אבחון סוכרת סוג 1 בילדים.
עוד בעניין דומה
במחקר נכללו ילדים ומתבגרים בגילאים עד 18 שנים המתגוררים בגרמניה שלהם נמצאה אבחנה חדשה של סוכרת סוג 1 בין השנים 2016-2019 והם רשומים במרשם מעקב פרוספקטיבי לסוכרת (Diabetes-Patienten-Verlaufsdokumentation - DPV).
החוקרים סיווגו את הנבדקים על פי מיקוד מקום מגוריהם לחמישונים על פי אזורים עם מצב סוציואקונומי נמוך יותר לפי German Index of Socioeconomic Deprivation, ולפי רמת העיור (על פי Eurostat). בעזרת מודלים מרובים לרגרסיה לוגיסטית בחנו החוקרים האם תדירות הופעת DKA בעת אבחון בסוכרת סוג 1 נמצאה קשור לאזורים עם מצב סוציואקונומי נמוך או אזורים שבהם מתבצע עיור והאם יש שוני בקשר כתלות בגיל, במין או במצב ההגירה.
תוצאות המחקר הדגימו כי עבור 10,598 ילדים ומתבגרים עם אבחנה חדשה של סוכרת סוג 1, תדירות הופעת DKA היתה נמוכה ביותר באזורים עם חסך סוציואקונומי קטן (חמישון ראשון: 20.6%, רווח בר-סמך של 19-22.4, עם עלייה בשיעורים עד כדי 26.9%, רווח בר-סמך של 95%, 25-28.8 באזורים עם החסך הגדול ביותר [חמישון חמישי]; p < 0.001 עבור המגמה).
באזורים כפריים, תדירות הופעת DKA בעת האבחנה היתה גבוהה יותר באופן משמעותי בהשוואה לעיירות ופרברים (אזורי ביניים) או בערים (27.6%, רווח בר-סמך של 95%, 26-29.3 לעומת 22.7%, רווח בר-סמך של 95%, 21.4-24; p<0.001 או לעומת 24.3%, רווח בר-סמך של 95%, 22.9-25.7; p<0.007, בהתאמה).
תוצאות אלו לא היו שונות באופן משמעותי בריבוד לפי גיל, מין או רקע של הגירה או לאחר תקנון עבור חסך סוציואקונומי או תהליכי עיור.
מסקנת החוקרים היתה כי ישנן עדויות לכך שמניעת הופעת DKA במעמד האבחון על ידי מסעות פרסום ובדיקות סקר לזיהוי חולים עם סוכרת סוג 1 טרום תסמיני, צריכה להתמקד באזורים עם מצב סוציואקונומי נמוך יותר ובאזורים כפריים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה