מטרת המחקר היתה להעריך את הקשר בין שכיחות משפחתית של סוכרת סוג 1 של הילדות לבין דיכאון, חרדה והפרעות המקושרות לדחק.
עוד בעניין דומה
במחקר עוקבה מבוסס אוכלוסין זה החוקרים השתמשו במידע מתוך מאגרי נתונים לאומיים בשוודיה. במחקר נכללו כ-3.5 מיליון נבדקים שנולדו בין השנים 1973-2007 והוצלבו עם הוריהם הביולוגיים, אחאים מלאים או חורגים ובני דודים. החוקרים השתמשו במודלים על שם COX על מנת להעריך את הקשר בין שכיחות משפחתית של סוכרת סוג 1 לבין דיכאון, חרדה והפרעות דחק.
תוצאות המחקר הדגימו כי נבדקים שאובחנו בילדות עם סוכרת סוג 1 (n=20,005) היו בסיכון מוגבר לסבול ממחלה פסיכיאטרית כלשהי (יחס סיכונים מתוקנן של 1.66, רווח בר-סמך של 95%, 1.59-1.72), דכאון (יחס סיכונים מתוקנן של 1.85, רווח בר-סמך של 95%, 1.76-1.94), חרדה (יחס סיכונים מתוקנן של 1.41, רווח בר-סמך של 95%, 1.33-1.5) והפרעות מקושרות לדחק (יחס סיכונים מתוקנן של 1.75, רווח בר-סמך של 95%, 1.62-1.89) וכן לשימוש בתרופות נוגדות דיכאון וחרדה (יחס סיכונים מתוקנן של 1.3, רווח בר-סמך של 1.26-1.34) בהשוואה לנבדקים ללא סוכרת.
כמו כן, נמצא כי קרובים מדרגה ראשונה של חולים עם סוכרת סוג 1 הם בסיכון מוגבר להתפתחות אותם תוצאים, כאשר הקרובים בסיכון המוגבר ביותר היו הורים (יחס סיכונים מתוקנן של 1.18-1.25) ואחאים מלאים (יחס סיכונים מתוקנן של 95%, 1.05-1.2) וכי הסיכון עולה ביחס ישיר עם הקרבה המשפחתית.
מסקנת החוקרים היתה כי ישנן עדויות התומכות בכל שילדים ובני נוער עם סוכרת סוג 1 נמצאים בסיכון מוגבר לפתח דיכאון, חרדה והפרעות המקושרות לדחק וכי מאפיינים משפחתיים משותפים תורמים לעליה בסיכון. ממצאי מחקר זה מדגישים את הצורך בייעוץ פסיכולוגי עבור ילדים עם סוכרת ומשפחותיהם. כעת יש הצדקה לביצוע מחקרים כמותניים וגנטיים על מנת להבין עוד את הקשר האטיולוגי בין הפרעות פסיכיאטריות וסוכרת סוג 1.
מקור: