במחקר אשר ממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Diabetes Care ביקשו החוקרים לבחון את הקשר בין רמות גלוקוז לרמות C-peptide במהלך התקדמות סוכרת מסוג 1 (Type 1 Diabetes – T1D).
עוד בעניין דומה
במסגרת המחקר ביצעו החוקרים ניתוח רוחבי למספר גורמים ובכללם: רמות גלוקוז, עקומת התגובה של C-peptideי(GCRC), השטח שמתחת לעקומת הגלוקוז (AUC), השטח שמתחת לעקומת C-peptide של בדיקות העמסת סוכר (oral glucose tolerance tests – OGTT) ונתוני index60 (אשר משלב נתוני OGTT עם ערכי C-peptide).
הנתונים נלקחו ממחקרי Diabetes Prevention Trial–Type 1 – DPT1י(n = 72) ו-TrialNet Pathway to Prevention Study – TNPTPי(n = 82). הנבדקים עברו בדיקות OGTT במצב הבסיס ומעקבים נוספים בנקודות זמן שונות קדם-אבחון הסוכרת.
תוצאות המחקר הדגימו כי בזמן שבין מצב הבסיס ועד חצי שנה קדם-אבחון, שני המחקרים הדגימו שינויים זהים ב-GCRC. באותה תקופת זמן נצפתה גם ירידה ב-AUC של גלוקוז. בתקופה שבין מצב הבסיס ועד 1.5 שנים קדם-אבחון, נצפתה עלייה ב-AUC של C-peptide ולאחר מכן בין 1.5 שנים ועד חצי שנה קדם-אבחון חלה ירידה (P=0.004 ו-P=0.017 עבור מחקר DPT-1, בהתאמה. P=0.0012 ו-P=0.093 עבור מחקר TNPTP, בהתאמה).
1.5 שנים לפני האבחון (נקודת הזמן של היפוך המגמה של ה-AUC של C- peptide) ערכי index60 החציוניים עמדו על 1.44 ו-1.05 במחקרי DPT-1 ו-TNPTP, בהתאמה. ערכים אלה שימשו ערכי סף לזיהוי מטופלים הנמצאים בסיכון מוגבר ל-T1D (סיכון ל-5 שנים של 0.75-0.88 באלו שמעל החתך).
מתוצאות מחקר זה עולה כי היפוך המגמה, מעלייה לירידה, ב-AUC של C-peptide סביב 1.5 שנים קדם-אבחון, הודגם בשני מחקרי עוקבה שונים. בנקודת זמן זו, ערכי index60 חציוניים יכולים לשמש כערכי סף מבוססי פתופיוזיולוגיה לזיהוי מטופלים בסיכון מוגבר ל-T1D.
מקור: