במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת The Journal of Maternal-Fetal & Neonatal Medicine, החוקרים ביקשו להעריך את הקשר בין עומס מצטבר בתחילת הריון לבין הופעת הפרעות נשימה בשינה במהלך ההריון.
עוד בעניין דומה
המחקר נערך כחלק ממחקר עוקבה nuMoM2b. החוקרים הגדירו עומס מצטבר גבוה על ידי ≥ 4 מתוך 12 סמנים ביולוגיים לא חיוביים בשליש הראשון להריון (לחץ דם סיסטולי, לחץ דם דיאסטולי, אינדקס מסת גוף, כולסטרול, LDL, HDL, CRP, טריגליצרידים, אינסולין, גלוקוז, קריאטינין ואלבומין).
החוקרים השתמשו במכשיר Embletta-Gold למדידה אובייקטיבית של הפרעות נשימה בשינה, תוך בחינת השכיחות שלהן הן בתחילת ההריון (6-15 שבועות) והן באמצע ההריון (22-31 שבועות). הניתוח הסטטיסטי בוצע על ידי שימוש ברגרסיה לוגיסטית רב-משתנית תוך התאמה לגורמים בעלי השפעה אפשרית.
החוקרים ניתחו בקפדנות את הקשר בין עומס מצטבר להפרעות נשימה בשינה, תוך התחשבות בהשפעות של פערי מוצא אתני והשמנה על מערכת יחסים זו.
מתוצאות המחקר עולה כי ל-35.0% מהמשתתפות היה עומס מצטבר גבוה, כמו כן הופעת הפרעות נשימה בשינה בכל שלב במהלך ההריון נרשמו ב-8.3% מהמשתתפות.
עומס מצטבר היה קשור באופן מובהק להפרעות נשימה בשינה באופן כללי (יחס סיכויים מתואם 5.3, רווח בר סמך 95%, 3.6-7.9), בתחילת ההריון (יחס סיכויים מותאם 5.8, רווח בר סמך 95%, 3.8-12.8) ובאמצע ההריון (יחס סיכויים מותאם 5.8, רווח בר סמך 95%, 3.7-9.1). קשר זה נותר חזק גם לאחר התאמה להשמנה וגורמים אחרים בעלי השפעה אפשרית, וירד מעט כאשר BMI לא נכלל בציון העומס המצטבר (יחס סיכויים מותאם 2.6, רווח בר סמך 95%, 1.8-3.9).
החוקרים סיכמו כי הקשר בין עומס מצטבר והפרעות נשימה בשינה אינו תלוי במדד מסת הגוף ובגורמים אחרים בעלי השפעה אפשרית. החוקרים הציעו כי הקשר המורכב, אולי דו-כיווני, בין מתח כרוני להפרעות נשימה בשינה ראוי לבדיקה נוספת כדי להפחית ביעילות את הפרעות הנשימה בשינה בהריון.
מקור: